אוספת השראה

 

זה לא סוד שאני אספנית נוסטלגית חסרת תקנה: בובות, כלים, תמונות, מזכרות. כל חפץ שיש לו, מבחינתי, משמעות רגשית או אסתטית – או שתיהן יחד.
מאחורי כל פריט באוסף שלי יש סיפור אישי (וכבר היה מי שאמר שפתחתי רשת חנויות רק כדי שיהיה לי איפה להציג את האוספים שלי). אני מקיפה את עצמי בהשראה, ומשתדלת למצוא אותה כל יום, כמעט בכל פינה – במקומות שאני מבקרת בהם, בשירים שאני שומעת במקרה, בטעמים, בריחות, במשפט ששמעתי, בספר שקראתי.
בבלוג שלי בחרתי לשתף אתכם בדברים הקטנים האלה, שמשמחים לי את העין ואת הלב, ומוצאים את דרכם תמיד, בסופו של דבר, אל הצבעים והבדים שאני בוחרת ואל הבגדים שאני מעצבת.

 

טוליפים לסופשבוע
 

אני אוהבת לפתוח את סוף השבוע, מדי שבוע, עם פרחים צבעוניים: טוליפים, ורדים או שושני גינה טריות.
בכל שישי אני קונה, במשתלה שליד הבית, זר בצבע אחר. השבוע בחרתי זר צבעונים באדום-בורדו עמוק ועשיר, אחד הצבעים האהובים עליי. את הפרחים אני מניחה על השולחן בפינת האוכל, בתוך אגרטל אמייל או זכוכית, או בכד מנוקד של "גרין גייט", והם נשארים איתנו לאורך כל השבוע. גם בבגדים שאני יוצרת אני אוהבת לשלב הרבה צבעים, ומגוון טקסטורות. עצוב לי כשהכל בשחור-לבן (או בכחול-אפור). את החיים שלי אני אוהבת בשלל צבעים.

 

רגע מתוק

מודה ומתוודה: אני לא יכולה לעמוד בפני טארטלט פירות עם קרם פטיסייר. השילוב של הבצק הפריך עם טעמי הפירות וקרם הווניל, לצד כוס תה צמחים – מקפיץ לי את בלוטת הטעם ואת מצב הרוח תוך שניות. השבוע טעמתי טארטלט כזה ב"דליקטסן" ביהודה הלוי: הוא לא רק טעים במיוחד, אלא גם משמח את העיניים. מבחינתי, זה הקינוח המושלם.

 

במטבח עם סבתא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


החומר, הצבעים, הרכות והנוסטלגיה שכּלי האמייל מכניסים איתם הביתה, מחזירים אותי בזמן לתקופה אחרת, תמימה יותר, בפרובאנס, בטוסקנה או במטבח של סבתא שלי. מרק בקערית, פרחים בכד או תבשיל בסיר אמייל של פעם… לא יכולה לעמוד בפני הקסם הזה.

את כלי האמייל היפים ביותר אני מוצאת בשוק הפשפשים או בחנויות שמייבאות אותם ממזרח אירופה. רגע אחרי שהם הופכים להיות שלי, אני מרגישה כאילו הם ואני מכירים כבר שנים.

אוויר לנשימה

בשבת האחרונה יצאנו לטיול משפחתי, לקראת האביב שהגיע והביא איתו שמש ופריחה. עצרנו לפיקניק במקום קסום במיוחד – מצפה אורלי, לא רחוק משדרות: הנוף של שדות החיטה הרחבים, עם השיבולים המתנועעות ברוח, השקט והשלווה – מילאו לי את המצברים לכל השבוע. טוב לצאת מהעיר מדי פעם, להיזכר שיש סביבנו יופי פשוט ונגיש כל כך, להתנתק לכמה שעות מכל הסלולריים והדיגיטליים ולהרגיש קצת יותר מחוברים למשפחה, לטבע, לאהבה.

הפולניות שלי

לצמד בובות הפורצלן המקסימות האלו, מהאוסף הפרטי שלי, אני קוראת  "הפולניות": קניתי אותן לפני שנים מאישה מיוחדת שגרה בנווה צדק וטיפחה אוספים פרטיים נהדרים. תמיד אוקיר תודה לחיה ניר מ"כתומנטה", שבזכותה הכרתי הרבה אנשים מיוחדים, וביניהם אותה אישה שאצלה פגשתי את "הפולניות" הנהדרות שלי. אספנים מכל העולם נוהגים לחפש אחרי הבובות הללו, ולרכוש אותן בכל הזדמנות. הן לא רק יקרות ערך, אלא גם יקרות מאד ללבי.

 

בפוסט הבא אספר לכם על קולקציית הקיץ החדשה שלי הכוללת דגמים מפתיעים שעוצבו כמחווה נשית לגיבורות ילדותי. 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

nine + 18 =